עריכה ועיבוד- יפה זהבי ציירים יהודים בפולין חומר עזר-מאמר של אנדז'י קובוק ומקורות נוספים. עזרה בתרגום מפולנית- משה קרבר

הציורים היהודיים הופיעו באומנות מאוחר, רק בתחילת המאה ה- 19. . הציורים היהודיים הופיעו באומנות מאוחר, רק בתחילת המאה ה- 19. . הסיבה ללידה המאוחרת של הציור הייתה האיסור ליצור דמויות, אשר חזר כמה וכמה פעמים בחומש. לפני כן- דמויות יהודים הופיעו בתמונות בסדנאות תנ"כיות, ופורטרטים צוירו על ידי ציירים נוצריים (רמברנט- למשל). אולם הייתה זו דוגמנות פסיבית, לפעמים אפילו כפויה, ולא משהו אקטיבי של יצירת פורטרטים. מצד שני- באירופה הנוצרית התייחסו ליהודים כלחברה זרה, נפרדת ונחותה יותר . מה שעודד יחס זה הוא שהיהודים מרצונם החופשי פרשו על ידי מנהיגיהם ומסורתם ובמידה רבה הוכרחו להפרדה זו עקב סביבה עויינת ותנאים לא נוחים. "ההשכלה", שהתחילה להתפשט במעבר שבין המאה ה- 18 ל- 19, והאסימילציה (הטמאות) הן שתרמו להפשיר את הימנעותם של יהודים מציור.

אלכסנדר לסר (1814-1884) הראשון המוכר מבין הציירים היהודיים. הוא התחנך בדרזדן ובמינכן. למד בסגנון ניאו-קלאסי. צייר תמונות המתארות אירועים מן ההיסטוריה. צייר דמויות מלכי פולין ובזכות זאת נבחר לאקדמיה לאומנויות בקרקוב. הפרסום שלו בא מהתמונה: "קבורת חמשת הנופלים 1861". קבורה זו של קורבנות יהודים ופולנים שנפלו בקרבות בוארשה- הייתה מעין גילוי של התקרבות בין היהודים והפולנים. בטקס זה השתתפו - הן הארכיבישוף והן הרב מייזלס (שיש על שמו רחוב בקרקוב) וכן עסקנים נוספים.

אלכסנדר סורצ'בסקי (1843-1923) צייר את גורלם של המתקוממים שנשלחו לסיביר, הוא עצמו היה עצור שם 20 שנה. ב- 1913 הוא ערך תערוכה של 126 תמונות בלבוב ובהן התמונות מסיביר.

יאן רוזן (1854-1936) צייר את פנים הכנסיות- באורח פאראדוכסאלי, רוב הרוכשים של ציורים יהודים פולנים היו כנסיות ולא היהודים עצמם שלא ראו זאת בעין יפה. הציור של יהודי פולין עסק בנושאים פטריוטיים וכן בנושאים יהודיים דתיים. רק בשנות ה- 20 של המאה ה- 20 בפולין העצמאית, רק אז הופיע הציור שעסק בנושאים ריאליסטיים שתיארו נופים, דמויות אנושיות (אנשים יומיומיים, פשוטים ומסכנים מן הרחוב). ריאליזם זה קשור בהתפעמות מן הנופים של הקרפאטים והביסקיצים: רחובות קטנים בשטייטל היהודי ופנים של זקנים וילדים.

ההופעה הפתאומית של ציור יהודי בפולין ורוסיה הייתה תופעה מפתיעה. תופעה זו התפרשה על ידי פולה אייכנבאום בהקדמתה לקטלוג של תערוכה בתל אביב 1968 ושם התערוכה היה: "יוצרים יהודיים שהושמדו בשואה". פריחתה של אומנות פלאסטית אשר הופיעה בחלק זה של אירופה (רוסיה ופולין) בסוף המאה ה- 19 הוא משהו ייחודי בכל ההיסטוריה של העם היהודי. הסיבות להתפרצות היצירתית נשארו סמויים. מדוע עשרות ציירים ופסלים הופיעו פתאום בסביבה סוציאלית מאוד ענייה? מדוע דורות שלמים אחזו לפתע במכחול ובמפסלת בתוך סביבה דתית שהיא מאוד נוגדת את האמנות, בעוד חוגים אלה היו נוגדי השראה ועוינים? אין אפשרות להסביר זאת.

היוצרים הגדולים ביותר של המאה ה-20 למרות שלא הייתה מסורת ולא הייתה עזרה ולא בתי ספר-החוגים היהודים האלה, שהוכחדו פיזית וגם רוחנית-כל אלה תרמו, בנוסף לרבנים, הפיסיקאים, הרופאים, המוסיקאים והסופרים- את גדולי האומנים. אחדים מתוכם, מצאו עצמם בין היוצרים הגדולים ביותר של המאה ה-20 , כמו: סוטין, שגאל ופסדין. אך בל נשכח שחלקם הגדול הם שמות של אומנים שנכחדו ונמחקו למעשה מבמת ההיסטוריה, דווקא ברגע שנכנסו אליה. בשקפים הבאים ישנן רפרודוקציות של כמה ציירים פולניים יהודים-פחות או יותר בסדר כרונולוגי. זה לא כולל את הכול- אבל בהחלט מייצג. לחלק מהתמונות אין אינפורמציה על הציירים.

מאוריצי גוטליב ( 1856-1879 ) בא ממשפחה מתבוללת של חרשתן מדרוהוביץ. מאוריצי גוטליב ( 1856-1879 ) בא ממשפחה מתבוללת של חרשתן מדרוהוביץ. אביו שלח אותו ללמוד במנזר , שם הוא התעניין רק בהיסטוריה ובציור. הוא גילה כשרון בלתי רגיל בציור ועל פי המלצת המורה לציור-אביו שלח אותו ללמוד ציור בלבוב ולאחר מכן בווינה. לאחר שהוקסם מציוריו של יאן מאטייקו-עבר מאוריצי לקרקוב ללמוד אצלו. אמנם הוא התחנך ברוח ההשכלה והיה מתבולל, אבל מאוריצי היה הסטודנט היהודי הראשון באקדמיה לאומנויות יפות בקרקוב. הוא צייר סצנות היסטוריות פולניות ופורטרטים. אולם האנטישמיות של חבריו ללימודים, הכריחה אותו לחזור לווינה ולאחר מכן למינכן, ואז החל לעסוק בנושאים יהודיים.

Maurycy Gottlieb 1876 דיוקן עצמי כאחשוור-דמות אגדית

Maurycy Gottlieb 1878 מאוריצי גוטליב- יום כיפור

יהודים מתפללים ביום כיפור הפנים האפל של בית הכנסת מלא יהודים מתפללים. בחור צעיר מרוכז בעצמו (תווי פניו של מאוריצי) עומד בין קרובים, חלקם חיים וחלקם מתים. לידו זקן יושב ומחזיק על ברכיו את התורה. על המעיל של ספר התורה כתוב: לזכרו של משה גוטליב, תנצ"ב התרל"ח . באותו יום כיפור נחתם ספר החיים "מי יחיה ומי ימות". משה גוטליב נפטר לפני תום השנה, בגיל 23 . מאוריצי גוטליב לא הצליח לפתח במלואו את סגנון הציור שלו. הוא השאיר עיזבון מפואר, אחרי מותו. מאטייקו קרא לו " הצייר של התקוות הגדולות," הוא הפך לאב טיפוס של יהודי שעבר אמנציפציה וחיפש את מקומו בעולם החדש.

Maurycy Gottlieb (1856-1879). פורטרט אחות הצייר

שמעון בוכבינדר (1853-1908) היה תלמידו של וויצ'עך גרשון מווארשה. הוא צייר בווינה תפאורות בתיאטרון ובאופרה של הקיסר. לאחר מכן למד אצל מאטייקו, התמונות שלו מתארות סצנות של אורחות חיים או היסטוריה. לדוגמא: "זיגמונד השלישי בבית מלאכה של צורף". או- "יהודי צעיר עם טלית" .או: קלפנים, סוחרים או תגרנים יהודים, ליצן חצר ורב מתפלל. בתמונות מופיעים הרבה בדי משי וקטיפה המצוירים בכישרון רב.

Szymon Buchbinder(1853-1908) רבי מתפלל- 1896 סימון בוכבינדר

יוזף בוכבינדר (1839-1909) אחיו של שמעון. למד בסדנא של בי"ס לאמנויות יפות בווארשה ולאחר מכן בדרזדן, בפאריס ובדיסלדורף. צייר פורטרטים וסצנות מהתנ"ך. התמונות שלו נקנו ע"י כמה כנסיות בווארשה. היה העורך האומנותי של "השבועון המצויר".

פורטרט של סמואל הירשנברג-ע"י אולגה בוזננסקי

שמואל הירשנברג ( 1865-1908) נולד בלודג'. למד ציור בקרקוב, במינכן ובפאריס. בגיל 20 כבר היה צייר ידוע הציג בתערוכות וזכה להכרה מצד המבקרים וצוין לשבח. שמואל הירשנברג צייר בסגנון ריאליסטי ואימפרסיוניסטי- תמונות אתניות בנושאים יהודים והסטורים, באווירה של עצב ומלנכוליה. היה הצייר הראשון שתיאר את הרדיפות והסבל של היהודים. תמונותיו הידועות: היהודי הנודד הנצחי. אוריאל אקוסטה. שפינוזה הצעיר, בי"ס לתלמוד.חג בתוך הגטו. המגורשים-הדגל השחור. וכן "גלות" שמתארת יהודים הבורחים מפני פוגרום ומובלים ע"י הרב המחזיק ספר תורה.

Samuel Hirszenberg (1865-1908). המגורשים-סמואל הירשנברג

ישיבה-בי"ס תלמודי-סמואל הירשנברג Samuel Hirszenberg(1865-1908).

התמונה "הדגל השחור" תמונת "היהודי הנודד", היא אלגוריה של רדיפת היהודים, ובה רואים גבר מבוהל, בורח דרך היער ונתקל בגוויות צלובות של יהודים. זאת הייתה התמונה הראשונה בתולדות האומנות שבה הצליבה שימשה לתאר את הסבל היהודי ולא את סבלו של ישו. הרבה תמונות של שמואל הירשנברג אבדו ואחרות התפזרו באוספים פרטיים. במוזיאון בניו יורק נמצאת התמונה "הדגל השחור" והיא מתארת קבורה חסידית של קורבנות פוגרום. הירשנברג צייר גם בסגנון מודרני את הציור "הגברת עם המטריה" בשנת 1889. בשנת 1907 נסע לא"י והיה מורה בבצלאל, ביה"ס הראשון לאומנויות שנוסד ב-1906. שנה לאחר שהגיע הוא נפטר בירושלים.

Samuel Hirszenberg (1865-1908) דגל שחור-1905 פרעות ביהודים

Samuel Hirszenberg (1865-1908) פורטרט עצמי-רפרודוקציה על גלויה-1907 התמונה המקורית אבדה-סמואל הירשברג

לאופולד גוטליב למד בקרקוב באקדמיה לאומנויות יפות אצל מלדבסקי וכן אצל תאודור אקסטוביץ, במינכן ובפאריס. בווינה היה חבר בקבוצה המודרנית – "האגענבונד". בקרקוב היה אחד המייסדים של הקבוצה "חמש". הוא השתתף בתערוכות ארציות בווינה, בברלין ובמינכן. ב- 1910- 1913 היה בבצלאל ולימד שם. ב-1934-1916 נילחם בלגיון הפולני של פילסוצקי ושם הוא ביצע 1000 רישומים של סצנות מלחמה ודמויות של חבריו לנשק אשר אח"כ הוצא לאור בשם "תיק הלגיונות". בשנים שאח"כ הוא צייר פורטרטים של דמויות אלגנטיות בפוזה ובקומפוזיציה, וכן עסק בגראפיקה בכמה טכניקות. ב-1920 התיישב בפאריס בדירה דלה במונטרוז' וצייר בעזרת צבעים-גוונים של לבן- תופעות רוחניות של העולם. היו לו תערוכות בקרקוב, ווארשה, פאריס, ברצלונה ועוד.

Leopold Gottlieb (1883-1934), פורטרט של ד"ר קופצ'יק-1907 – לאופולד גוטליב

מאוריצה טראובאץ (1881-1941) למד בוארשה, קרקוב ומינכן. ב-1909 התיישב בלודג' וצייר תמונות אתניות שמתארות חיי יום-יום של עניים יהודים. עבודותיו זכו להכרה בינלאומית. בן 80 היה כשמת מרעב ותשישות בגטו לודג' בינואר 1941 . כל תהילתו לא עזרה לו כדי שמישהו יתרום לו חתיכת לחם.

Maurycy Trębacz (1881-1941) דיוקן של זקן-מאוריצי טראובאץ'

Maurycy Trębacz (1881-1941) זקן מברך על אתרוג בסוכות

מקס הנאמן (1882-1941). בצעירותו נסע לפלסטינה. ב- 1916 הציג בזרלמצ'ה,שם הציג את התמונות שצייר בפלסטינה בנושאים מזרחיים, תמונות שמציגות נופים ודמויות של יהודים. תמונותיו הוצגו בקרקוב, בלודז , פוזנן וזקופנה . נרצח בגטו לודג'. תמונה החייט.

Maks Haneman (1882-1941) חייט-מקס הנעמאן

רומן קרמשטיק (1885- 1942) בא ממשפחה אמידה של רופאים ולמד באקדמיה לאומנויות בקרקוב , בברלין ובפאריס (1911). בכורי עבודתו הוצגה בתערוכה בזכאונטה (מוזיאון לתערוכות מתחלפות בווארשה) (1906). כמו כן הוא הציג בתערוכות משותפות בברלין ב-1912 וב-1913 תערוכה אינדיבידואלית ראשונה בקרקוב. קרוב לפרוץ מלחמת העולם הראשונה הציג תערוכה בברלין יחד עם מאטיס. ליברמן, רנואר, לובוס וקורינט. את מלחמת העולם הראשונה הוא עבר בקרקוב. בתקופה שבין המלחמות בילה לסירוגין בוארשה, ברלין ובפאריס. הוא יצר תמונות אדירות-העוסקות באנשים ובנופים. הוא שילב קוביזם עם גישה פיסולית קלאסית . צייר הכל : טבע דומם , נופים , פורטרטים מקומטים ונפולים. השתמש בקונטרסטים חזקים . הפורטרטים שלו הם גיאומטריים. מבחינת המשטחים הצבעוניים. הוא מזכיר את הנופים של סזאן. מ- 1930, בערך, הצורות והצבעים נעשו רכים יותר וגם הקונטרסים של הצבעים. הוא הקפיד יותר על הדיוק של הציורים. הפורטרט הפך אז לנושא העיקרי שלו. הוא צייר פורטרטים של גברים מלאי אופי ופורטרטים מעודנים של אנשים יפים. התמונות שלו הוצגו בלונדון, ניו-יורק וארשה , מוסקבה ובביאנאלה בוונציה. בזמן הכיבוש הנאצי מצא את עצמו בגטו ווארשה ושם יצר את עבודותיו האחרונות שמתעדות סצנות מחיי הגטו. מתעדות את חיי היום יום ותמונות המתארות את זוועות המוות של היהודים. היו אלה ציורים מזעזעים: דמויות של זקנים וילדים, אנשים שנידונו להשמדה. נשמרו מעט מהתמונות הללו. הוא נרצח ע"י רוסי משתף פעולה בזמן האקציה הראשונה של חיסול הגטו.

Roman Kramsztyk (1885-1942) הפורטרט של יאן לכון-1919

Roman Kramsztyk (1885-1942) נוף ספרדי-1926 – רומן קראמסטיק

Roman Kramsztyk 1885-1942 בגטו-וארשה-1942-האקציה הראשונה ביוני 1942

אפרים ומנשה זידנבויטל ( שקית- משי ) 1903 -1945 אחים תאומים. למדו ציור וגרפיקה באקדמיה לאומנות בוארשה בהנהלת תדאוש פרושקובסקי וולדיסלב סקוצואלאסה , כמעט אי אפשר היה להבחין ביניהם מבחינה גופנית ואופי. סגנונם היה דומה. ויצירותיהם היו שלימות אחת שלא ניתנת להפרדה. יחד עבדו על אותן התמונות ושניהם חתמו את שמותיהם, או רק אחד. הם התחילו בפוסט אימפרסיוניזם ועברו לשטחים צבעוניים. ציירו טבע דומם, נופש, ימים והררים. וגם סמטאות ארכיטקטוניות . שילבו דמויות אנושיות עם הנוף. תמונותיהם זכו להכרה רחבה מפני שהייתה בהם אווירה וקומפוזיציה טובה. אחדות מהן נקנו ע"י מוסדות ממשלתיים חשובים של פולין בין 2 המלחמות. הם הציגו בביאנאלות בוונציה וגם בתערוכות אמנות בשוודיה, ובמוסקבה. אחרי פרוץ המלחמה, האחים הסתתרו בביאליסטוק ושם נשארו עד יוני 41. הם מצאו את עצמם בין 300 היהודים האחרונים שהוצאו מהגטו ב- 1943. עברו כמה מחנות ריכוז, היו ביחד, יצרו ביחד ויחד נרצחו במחנה פלוסנבורג באפריל 1945- כמה ימים לפני השחרור.

Efraim i Menasze Seidenbeutel ((1903-1945) נוף מחלון-1930-אפרים ומנשה זידנבוטל

Efraim Seidenbeutel ((1903-1945) ) קז'ימיש דולני-אפרים זידנבוטל

Efraim i Menasze Seidenbeutel (1903-1945) ילדה עם פרחים- אפרים ומנשה זידנבוטל

זיגמונד מנקס (1896-1986) למד בלבוב, קרקוב וברלין. ב 1925 עבר לצרפת והציג בגלריות בפאריס. צייר לפי דוגמאות אקספרסיוניסטיות חדישות, בעיקר בחוגים של אקול-דה-פאריס.

Zygmunt Menkes (1896-1986) .אבא ובן בסוכה-זיגמונד מענקעס

ברונו שוליץ ( 1942-1892). היה סופר וגרפיקאי וכן צייר ומאייר .בשנים 1911-12 למד באקדמיה הוינאית לאומנות ואח"כ ארכיטקטורה בלבוב . נולד בדרוהוביץ – חזר לשם לישיבת קבע ב-1924 והפך למורה לציור בגימנסיה המקומית. כיון שחי ויצר בעיר קטנה זו – הוא לקח חלק בתערוכות בלבוב ב- 1930, 1931, 1935. נושאיו הנפוצים ביותר היו אנשים, ולעיתים צייר בצורה גרוטסקית ודמיונית. ציוריו מתארים חזיונות מוזרים: בחורה חולמנית, אישה דמונית או מנצחת, בד"כ דורסנית בצורה סדיסטית כלפי מעריציה שבערו מתשוקה. הוא אף אייר את יצירותיו הספרותיות. הוא אייר את ספריו יי סנטוריום מתחת לשעון השמש" ו- "הסיפור של ויטול גומרוביץ". כתב ספר שלא יצא לאור והלך לאיבוד בשם: "משיח". הוא נרצח ב- 19 בנובמבר בדרוהוביץ כאשר איש גסטאפו ירה בו ברחוב.

ברונו שולץ-1936 סקיצה לאיור ליצירה "אביב"

Bruno Schulz (1892-1942). בובת אימום של החייט-ברונו שולץ 1937

Bruno Schulz 1892-1942 המעריצים הנלהבים והאישה העריצה

Bruno Schulz 1892-1942 איור לספר "חנויות לקינמון" אב ובתו-ברונו שולץ

Bruno Schulz 1892-1942 תיבת הנגינה-ברונו שולץ-סקיצה ליצירה שנקראת "ספרים"

Bruno Schulz 1892-1942 יהודים-1934 -ברונו שולץ

יענקאל אדלר - ( 1895-1949) נולד למשפחה של יהודים חסידים מטושין (ליד לודג') . הוא עבד כשוליה אצל צורף וקל מהרה- יצא לעולם הגדול. בגיל 17 חרט בולי דואר בסרביה . (חרט על גלופות ) ולאחר מכן למד בבית ספר ל "אמנות תעשייתית " בלודג'. בשנים 1918-1920 חי בוארשה והיה פעיל בקבוצת אמנים וסופרים בשם "יונג אידיש " (אידיש צעירה ) שבלודג '. בביטאון של קבוצה זו פרסם את ציוריו ושיריו . לאחר מכן נסע לגרמניה לדיסלדורף ושם התיידד עם הצייר האוונגארדי ראול קלי, וצייר תמונות על נושאים יהודיים בסגנון מקורי. תחת השפעת הציור של קלי ופיקאסו – שאף ליצור סגנון יהודי נפרד באומנות שיציג את הפולקלור והמסורות היהודיות וכן קטעים מהתנ"ך והתלמוד. מבחינת הקומפוזיציה היו אלה אבסטרקציות אקספרסיביות דרמטיות שבלטו בצבעים מלאי הבעה, בנוסטלגיה, עצב ובפאטאליזם . למרות שלרוב הוא יצר מחוץ לפולין ותחת השפעת האבנגארד המערב אירופאי , הרי בעקשנות היה חוזר לשורשים היהודים שלו בפולין. נעוריו, שאותם בילה בפולין – השפיעו בצורה מכרעת על יצירותיו, כפי שעל מרק שאגאל השפיעה הילדות בויטבסק (העיר של מרק שגאל – בליטא ). התוצאה הייתה- דמויות מונומנטאליות יהודיות– מלאות הוד. הוא התכוון שישמשו כאבי טיפוס באמנות היהודית . בשנת 33 הוא הציג את עבודותיו בניו יורק. בשנים 35-37 הוא חי בפולין. הייתה לו תערוכה גדולה בוארשה ב- 1935, וב 1937-1940 חי בצרפת. ב- 1937 הוציאו את כל עבודותיו מכל המוזיאונים הגרמנים יחד עם עבודותיהם של יהודים אחרים. בשנת 40' התגייס לצבא הפולני בצרפת. ב 41' הוא שוחרר מסיבות בריאות. בסקוטלנד, בגלזגו – חזר לציור ועסק בנושאים הקשורים לסבל האנושי. ב-1943 עבר ללונדון-התיידד עם מרטין בובר – פילוסוף יהודי גדול , ונפטר ע"י לונדון (אלדבורן ).

Jankiel Adler (1895-1949) הורי הצייר-ינקל אדלר

Jankiel Adler 1895-1949 הכנר-יאנקעל אדלר 1924

Jankiel Adler 1895-1949 שעתו האחרונה של הרבי- יאנקעל אדלר

הנריק ברלוי (1894-1967). למד אמנות באקדמיה לאומנות בווארשה ואח"כ באנטוורפן. ב1913 כשהוא בן-19- הציג תערוכה ראשונה במוזיאון זאכאונטה שבווארשה ב1923 היה חבר בקבוצה אוונגרדית בשם "גרופה בלוק ". צייר תמונות ועסק בגרפיקה בטכניקות שונות. הנושאים היו בעיקר יהודים . משנת 1928 הוא גר בפאריס ופעמים אחדות הציג את עבודותיו בפאריס , לונדון וניו-יורק.

Henryk Berlewi (1894-1967). הזגג-1921-הנריק ברלוי

הנריק ברלוי-לאה וחנן מהדיבוק-1921

רגינה מונדלק (1887-1942) ב- 1901 עברה משפחתה הענייה מאזור לומז'ה לברלין.במהרה התגלה כישרונה ע"י מקס ליברמן והרמן שטרוק, שאפשרו לה לימודי גרפיקה. היא חזרה לפולין. תמונות עוני ודמויות ששאבה מתוך חיי העניים היהודים, נשארו הנושא המרכזי של עבודותיה. בגטו וארשה סבלה מרעב ומחלות . באקציה שבקיץ 42 – נשלחה לטרבלינקה ושם נספתה.

Regina Mundlak (1887-1942) רוכל יהודי-1929-רגינה מונדלק

מקסימיליאן אליוביץ (1942-1890). מקסימיליאן אליוביץ (1942-1890). נולד ברצ'ונז' ליד פלוצק. (צפון מזרח פולין ). עד גיל 30 היה שען וברגעים פנויים צייר ורשם. בשנת 1917 הייתה לו תערוכה במוזיאון המפורסם-זאכאונטה שבוארשה. בשנת 20 התקבל לאקדמיה לאמנויות בוארשה והציג בסלונים של סתיו. היה חבר בקבוצת יהודים – "אגודה יהודית לאמנות". הכירו אותו כיוצר פורטרטים של אנשי האינטליגנציה היהודית. ובגטו ווארשה- יחד עם ציירים יהודים, פסלים, שחקנים ומוסיקאים – עבד במפעל שנוהל ע"י הגרמנים לייצור אבני השחזה וחומרי ניקוי. לפי הזמנת גרמנים, הוא צייר תמונה גדולה בשם : "יהודים בעבודה". תמונה זו- ביום שהושלמה- הושחתה ע"י קצין גרמני. בשנת 42 בספטמבר – הועבר לטרבלינקה ושם ניספה.

Maksymilian Eljowicz (1890-1942) רב-1920 -מקסימיליאן אליוביץ'

אברהם אדולף ברמן : (1876-1943) נולד בריגה שבלטוויה וב- 1900 למד במינכן. הוא הרבה לנסוע למדבר סהרה ושם צייר טיפוסים ונופים אקוסטיים. רוב חייו עברו בפולין, בלודג'. צייר דמויות של יהודים עניים, פורטרטים ומראות מהשטייטל היהודי . אחרי פרוץ המלחמה, ברח לביאליסטוק, שהייתה תחת שלטון סובייטי. ביוני- כשהגרמנים נכנסו – ניסה לברוח שוב. כאשר הנאצי, אוסקר סטפנס, ארגן בגטו ביאליסטוק בית מלאכה למעתיקים - עמד ברמן בראש קבוצה של אמנים יהודים . הם העתיקו בעיקר רפרודוקציות של רובנס , מולרולה ובקלין – על בד. הוא נספה בזמן אקציה גרמנית באוגוסט 43.

Abraham Behrman (1876-1943) נושא הדליים מקז'ימיש דולני -1920- -אברהם ברמן

חנוך ברצ'ינסקי – ((1896-1941) נולד בלודג'. בשנת 1917 הציג את תמונותיו בזאכאונטה שבווארשה. צייר תמונות לפי נושאים יהודים – מחיי הדת והמסורת, וכן פורטרטים של סופרים יהודים . בשנים 19'-24' למד באקדמיה לאומניות בדרזדן. בשנת 1924, בפאריס, זכה בפרס ראשון בתחרות לעיצוב כרזה של הצלב האדום הבינלאומי . ב- 34' חזר ללודג ', ב- 40' הוכנס לגטו. הוא נהרג בעת ניסיון בריחה.

Henoch Barczyński (1896-1941) חג הסוכות-1922-חנוך ברצ'ינסקי

יז'ה פוקס (1920-1942) נולד בגדינסק ולמד בבית הספר לאמניות יפות בפאריס . המלחמה תפסה אותו בעיירה פשגובייה שליד פיטרוקוב טריבונלסקי ושם המשיך לצייר . באוקטובר 42 הוא גורש לטרבניקה ונספה. התמונה, שלא הספיק לסיימה, היא כנראה היחידה שנותרה והיא הועברה לישראל . שמה: "יהודים בתור לאוכל בעיירה פשגובייה".

Jerzy Fuchs 1920-1942יז'ה פוקס יהודים בתור לאוכל בעיירה פשגובייה-1942'-

שימעון שרמן (1917-1943) עבד במחלקה הגראפית של המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודג', שבה יצרו שטרות של כסף ובולים. היהודים במחלקה אספו נתונים סטטיסטים ביסודיות על התקדמות ההשמדה, וצילומים שנעשו בהסתר בעיקר ע"י מנדל גרוסמן . הוא עצמו נספה עם המשפחה בגטו –אולם חלק מציורי הגועש שלו נמצאים בישראל.

Szymon Szerman (1917-1943) ברינק של בלוטי-גטו לודג'-סימון שרמן

לרפרודוקציה הבאות אין אינפורמציה נוספת מלבד התמונות עצמן. בזמן השואה היהודים יצרו עד יומם האחרון: בגטאות של וארשה , של לודג' של ביאליסטוק, וכן בגטאות לדוגמא, למשל- טרזינשטאט, שבה הנאצים ב-1944 יצרו מרכז תרבותי , אומנותי , ספרותי ואינטלקטואלי לדוגמא. אולם ב-1944 שלחו את כולם לאושוויץ .

Artur Markowicz (1872-1934) ארתור מרקוביץ'-תפילה

Leopold Pilichowski (1869-1933) חג הסוכות-לאופולד פיליצ'ובסקי

Leopold Pilichowski (1869-1933) שבת בשטיטל-לאופולד פיליצ'ובסקי

אריק קליימן-תורה

Abraham Stein אברהם שטיין –על גבי ספר התורה

Izydor Kaufman1905 חג הסוכות- איזידור קאופמן

Wilhelm Wachtel (1875-1942) נער יהודי- וויליאם וואטשל-

Wilhelm Wachtel (1875-1942) אסתר המלכה-וויליאם וואטשל-1911

Marcin Kitz שטיטל- מרצין קיטץ

Jerzy Pstrak ג'רסי פסטראק יהודים לפני 1918

Bronisław Linke1942 תפילת הנרצחים-ברוניסלאב לינק -

אמנים פולנים שציירו יהודים . כדי לתאר בצורה מושלמת יותר את הציור היהודי הקשור בפולין יש להזכיר כמה תמונות מוכרות , בעיקר מודרניסטיות, על נושאים יהודים , אשר צויירו ע"י אמנים פולנים שלא היו יהודים.

Piotr Michałowski-1846 יהודים פולנים ונער יהודי-פיוטר מיכלובסקי

Piotr Michałowski נער יהודי-פיוטר מיכלובסקי

Maksymilian Gierymski תשליך-מקסימיליאן גיערימסקי -1873

Aleksander Gierymski סבל יהודי-אלכסנדר גיערימסקי-1880

Aleksander Gierymski אלכסנדר גיערימסקי יהודיה עם סל של לימונים-1880

Alexsander Gierymski 1884 אלכסנדר גירימסקי-תשליך-יהודים מתפללים

Aleksander Gierymski אלכסנדר גיירימסקי-תשליך-1884

Józef Pankiewicz-1887 יהודי עם סל-ג'וזף פאנקיעביץ' אלכסנדר

Stanisław Wyspiański-1897 ראש של יהודי-סטניסלב ויספיאנסקי

Wojciech Weiss-1894 ראש של יהודי זקן-וויצ'ך וייס

מארק שאגאל (1887-1985) צייר יהודי, מחשובי הסוריאליסטים. מארק שאגאל (1887-1985) צייר יהודי, מחשובי הסוריאליסטים. משה זכרוביץ שאגאלוב נולד בעיר ויטבסק שבאימפריה הרוסית (היום בבלארוס), הבכור מבין שמונה ילדים במשפחה חסידית. כילד למד ב"חדר", וב-1906 נרשם לאקדמיה לאמנות בפטרבורג. ב-1910, לאחר שרכש מוניטין כאמן, עבר להתגורר בפאריס, ברובע האמנים מונפארנס. שם התיידד עם אמדאו מודליאני פרנן לז'ה ואחרים בשנת 1914 חזר לויטבסק, ונשא לאישה את ארוסתו בלה רוזנפלד, שאותה הכיר בשנת 1909. בשנת 1916 נולדה לזוג בת בשם אידה. שאגאל השתתף במהפכה הרוסית של שנת 1917. משרד האמנות של השלטון המהפכני מינה אותו לקומיסר לענייני אמנות במחוז ויטבסק, והוא הקים שם בית ספר לאמנות. בשנת 1920 עבר למוסקבה, ובשנת 1923 חזר לפאריס, כשבדרך שהה שמונה חודשים בברלין, שם יצר סדרה של עשרים תחריטים בשם "חיי", העוסקת בזיכרונותיו מויטבסק. תערוכות אחדות של שאגאל הוצגו בברלין, אך עם עליית הנאצים לשלטון הוקיע המשטר את יצירתו, ואף כלל אותה בתערוכה "אמנות מנוונת", שבאה להציג את כל מה שלדעת הנאצים מושחת, מנוון וסוטה באמנות המודרנית. האירועים בגרמניה הנאצית השפיעו על יצירתו של שאגאל, שהפכה להיות קודרת יותר, והציגה את סבלם של היהודים. בשנת 1941 נמלט שאגאל לארצות הברית בשל כיבוש צרפת על-ידי הנאצים, ובשנת 1949 חזר לצרפת. ב-8 באפריל 1971 הוענק אות לגיון הכבוד בדרגת עליונות שנייה למארק שאגאל בידי ראש ממשלת צרפת, ז'אק שאבאן דאלמאס. שאגאל ביקר בישראל פעמים אחדות, האחרונה שבהן בשנת 1977. הוא נפטר בשנת 1985.

אני והכפר שלי (1911)), שמן על בד

יצירתו של שאגאל מארק שאגאל נחשב לצייר היהודי הגדול בכל הזמנים. יצירתו של שאגאל מארק שאגאל נחשב לצייר היהודי הגדול בכל הזמנים. סגנון הציור שלו הושפע רבות מהזרם הקוביסטי, וכן מתאפיינים ציוריו בעולם של פנטסיה וחלום. הוא הרבה לצייר ציורים מהווי עולם החסידות והעיירה היהודית במזרח אירופה. מרבית יצירותיו מוצגות כיום במוזיאונים בארצות הברית, רוסיה, שווייץ והולנד, ורק מיעוטן נמצא בישראל. יצירתו המפורסמת של שאגאל בישראל היא חלונות בית הכנסת בבית החולים "הדסה" בירושלים, עליהם צייר את שניים עשר השבטים. בנוסף עיצב שטיחי קיר המוצבים במשכן הכנסת, ובהם אירועים מתולדות עם ישראל. יצירות גדולות ממדים נוספות שלו הם ציורים בבניין האופרה של פאריס ובבניין האופרה של ניו יורק, ויטראז'ים בקתדרלה של מץ וחלונות כנסייה בציריך. בנוסף לפעילותו כצייר עסק שאגאל באיור ספרים, פיסול בחרס ועיצוב תפאורה לתיאטרון.

מארק שאגאל- מנורת החנוכה

מארק שאגאל ובלה רוזנפלד 1910

מארק שאגאל- סדר-פסח

מארק שאגאל-הקריאה בהגדה בפסח

מארק שאגאל-בלה במורילון-1926

הכיכר בויטבסק-1917-מרק שגל

יום כיפור-מארק שאגאל

מארק שאגאל בויטבסק- עיירתו ביתו של מארק שאגאל המוזיאון של מארק שאגאל בויטבסק ביתו של מארק שאגאל-בויטבסק

יום כיפור-צייר לא ידוע

הגאון מווילנה-אליהו בן שלמה זלמן-(1720 - 1797),

רפאל לוין-בית הכנסת הישן בווילנה-1900

וילנה, רחוב יטקובה ברובע היהודי -1930

רחוב יהודי בווילנה-יאן בוטאק

אמנים יהודים הושמדו באירופה המזרחית וגם המערבית . עבודותיהם סולקו מהמוזיאונים. ברוב המקרים אבדו ובמידה רבה הושמדו ונגנזו. הנאצים השמידו 6 מיליון יהודים, ויחד איתם הנאצים השמידו גם את האמנות היהודית .